pexels-bongkarn-thanyakij-3758756

חובת הגילוי במעקב היריון

מאת: עו"ד יאיר סקלסקי

תהליך ההיריון והלידה הם לרוב תהליכים המלווים באושר וצפייה להתחלות חדשות. ההיריון אינו תהליך פשוט, הן מבחינה נפשית ומסתבר גם שמבחינה גופנית. "ההיריון אינו מחלה" נוהגים לומר, ובצדק. עם זאת, הריון הנו תהליך פיזיולוגי מסובך הדורש מעקב רפואי מקצועי. יתר על כן, הריונות לא מעטים מלווים בקשיים מיוחדים ומצריכים הקפדה יתרה.

לניהול מעקב ההיריון חשיבות מיוחדת במניעת סיבוכים בלידה ומומים מולדים בעובר. בהתאם לדיני הנזיקין ולפסיקה, מנהל מעקב ההיריון חב חובת זהירות ואחראי על שלומם של האם והעובר הגדל ברחמה ולכן מוטלת על כתפיו אחריות יוצאת דופן.

משרד הבריאות קבע כסטנדרט, מספר בדיקות שגרתיות הנערכות במהלך ההיריון. בבדיקות אלו יש כדי לצמצם את הנזקים המולידים והידועים לעולם הרפואה ובין מטרותיו העיקריות לאפשר לכל אישה הרה, להישאר במצב בריאות תקין, להגיע ללידה תקינה וללדת תינוק בריא עד כמה שאפשר. בנוסף – לזהות נשים הרות בסיכון גבוהה ולאבחן את סיבוכי ההיריון מוקדם ככל האפשר על מנת להפנותן לטיפול ומעקב במרפאות למעקב הריונות בסיכון גבוה.

בהתאם לנוהל אשר פורסם בשנת 2001 ובהתאם להמלצות של המועצה הלאומית למיילדות, נאונטולוגיה וגנטיקה, מומלץ, בין יתר הבדיקות, לבצע שתי בדיקות אולטרא-סאונד בזמן ההיריון, האחת בטרימסטר ראשון, והשניה בטרימסטר שני. מומלץ לבצע את הבדיקה הראשונה בשבוע 9-12 לשם קביעת גיל ההיריון, מספר העוברים ונוכחות דופק עוברי, וכן על מנת לשלול הריון מחוץ לרחם. בשבועות 18-23 מומלץ לבצע בדיקה בכדי לקבוע את גודל העובר מיקום השיליה וכמות מי השפיר וכן מבנה גוף העובר.

בדיקות אלו לא תמיד מספיקות והרבה נשים מעדיפות לערוך מעקב נוסף, במקביל או במקום המעקב המוענק ע"י קופות החולים ומשרד הבריאות. במסגרת המעקב הפרטי נשים רבות פונות לביצוע סקירת מערכות המכונה סקירה "מורחבת" ובה נבדקים אברים בגוף העובר שאינם נבדקים בבדיקה השגרתית.

על אף זאת עדיין קיימים מקרים בהם מומים עובריים אינם מתגלים וסיכונים עתידיים ללידות מסוכנות אינם נמנעים. למרות פתיחות מאגרי המידע והתפתחות מכוני האולטרא-סאונד, נשים רבות אינן מודעות לזכויותיהן ואינן מודעות לאפשרויות העומדות בפניהן במהלך מעקב ההיריון.

התשובה לחוסר הידע של האישה ההרה הסבירה, היא חובתו של הרופא המנהל את מעקב ההיריון, לגלות לאם מה האפשרויות העומדות בפניה. עד כה שאלה זו של חובת הגילוי נותרה ללא מענה והובעה הדעה כי הרופא חייב לגלות לאישה ההרה כי קיימות בעבורה בדיקות טובות ומדויקות יותר.

בפסיקה במדינת ישראל השתרשה זה מכבר זכותו של החולה להחליט על אופן ומהלך הטיפול בו:

… הסכמתו של חולה לטיפול רפואי תהא הסכמה מדעת (הדגשה שלי –י.ס), עוצב סטנדרד הגילוי הנדרש מרופא תוך התחשבות, בראש ובראשונה, בזכות היסוד של הפרט לאוטונומיה. לאור זאת נקבע, כי יש לגלות לחולה את כל הסיכונים אשר אדם סביר היה מייחס להם חשיבות בהחלטתו להסכים לביצוע הטיפול… באימוץ אמת מידה זו, נדחתה אמת המידה הרווחת בפסיקה האמריקאית, בה ניתן משקל מכריע לפרקטיקה הרפואית המקובלת… והאינטרסים של הפרט המקבל את הטיפול הועמדו במרכז (ע"א 3108/91 רייבי נועם נ' ד"ר קורט וייגל, פ"ד מז(2) 497).

ובתמצית – הסכמת אדם לטיפול רפואי לא תהיה הסכמה סתמית, אלא רק לאחר קבלת הסבר והפנמה של ההליך הרפואי ותוצאותיו.

סטנדרט זה של הזכות לאוטונומיה המבוססת על צרכיו של החולה קיבלה ביטוי נוסף ומכריע בסעיף 13 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 :

(א) לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת לפי הוראות פרק זה.

(ב) לשם קבלת הסכמה מדעת, ימסור המטפל למטופל מידע רפואי הדרוש לו, באורח סביר, כדי לאפשר לו להחליט אם להסכים לטיפול המוצע; לענין זה, "מידע רפואי", לרבות –

(1) האבחנה (הדיאגנוזה) והסכות (הפרוגנוזה) של מצבו הרפואי של המטופל;

(2) תיאור המהות, ההליך, המטרה, התועלת הצפויה והסיכויים של הטיפול המוצע;

(3) הסיכונים הכרוכים בטיפול המוצע, לרבות תופעות לוואי, כאב ואי נוחות;

(4) סיכויים וסיכונים של טיפולים רפואיים חלופיים או של העדר טיפול רפואי;

(5) עובדת היות הטיפול בעל אופי חדשני.

(ג) המטפל ימסור למטופל את המידע הרפואי, בשלב מוקדם ככל האפשר, ובאופן שיאפשר למטופל מידה מרבית של הבנת המידע לשם קבלת החלטה בדרך של בחירה מרצון ואי תלות.

(ד) על אף הוראות סעיף קטן (ב), רשאי המטפל להימנע ממסירת מידע רפואי מסויים למטופל, הנוגע למצבו הרפואי, אם אישרה ועדת אתיקה כי מסירתו עלולה לגרום נזק חמור לבריאותו הגופנית או הנפשית של המטופל.

בפסק דין אשר ניתן לאחרונה (ע"א 4960/04 סידי נ' קופת חולים) נקבע בבית המשפט העליון כי חובת הגילוי של  הרופא אכן טומנת בחובה את החובה לגלות לאם את זכויותיה באשר לביצוע בדיקות במהלך מעקב ההיריון ואת החובה לגלות את תוצאות הבדיקות, הסיכונים והסיכויים שבהן.

נקבע כי חובת הגילוי קיימת גם מקום בו אין לרופא חובה לבצע את הבדיקה בעצמו והוא מחויב להצביע בפני האישה על חסרונות הבדיקה השגרתית ועל קיומה של בדיקה טובה יותר, אף אם אינה נמצאת בסל הבריאות ואף אם היא יקרה:

"…ברגיל, מי שפונה לרופא במסגרת חברותו בקופת חולים, למשל, מצפה לקבל טיפול הולם במסגרת זו. אולם, בנסיבות מתאימות, עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי אפשרויות טיפול הזמינות רק במסגרת הרפואה הפרטית – אולי אף במסגרת שירותי-רפואה מעבר לים – וזאת אם אכן מדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע למצבו ואינם זמינים ברפואה הציבורית בארץ. הבריאות עומדת בראש מעיינם של רוב בני האדם, וברגיל, אל לו לרופא להכמין מידע העשוי – ולוּ בהשקעת ממון רב – ליתן סיכוי עדיף לריפוי. את בחירה עליו להותיר בידי החולה; אל לו לצאת מן ההנחה כי ממילא אין החולה מסוגל להגיע לכלל הכרעה מושכלת. מאידך גיסא, אין כמובן צורך להציף את החולה במידע רב ומורכב, שאיננו רלבנטי למצבו או שאיננו בר-מימוש."      

על כן, ההחלטה אודות ביצוע הבדיקות ו/או מה לעשות עם ממצאים נתונה כולה לאם במהלך ההיריון, אך הרופא חייב לידע את האם ולהביא בפניה את מירב הנתונים בכדי שתוכל להגיע להחלטה מודעת ומושכלת. עם זאת אישה שתבחר שלא לבצע בדיקות מדויקות יותר, אף אם הרופא גילה והסביר לה על קיומן ומהותן עשויה להיות, אחראית בלעדית לתוצאות ההיריון.

pexels-karolina-grabowska-4021769

חובותיו המשפטיות של הרופא בניהול מעקב היריון מסובכות לא פחות מחובותיו הרפואיות

מאת: עו"ד יאיר סקלסקי

לרופא מנהל מעקב הריון אחריות כבדת משקל. בריאותם של האישה ההרה ושל עוברה נתונים לחסותו ומצויים תחת אחריותו. כלל בסיסי הוא שהרופא אמנם אחראי לבריאותם של האם והעובר אבל רק במסגרת הידע הרפואי והפרקטיקה הרפואית הידועה והמקובלת. המשמעות היא שלא כל מקרה של ניהול הריון שהסתיים באסון או בנזק מצוי תחת אחריותו של הרופא.  ברור כי אם נגרם נזק שלא מוכר לעולם הרפואה ושלא ניתן היה לאבחן אותו ולמנוע אותו מבעוד מועד- הרופא לא יהיה אחראי.

ברור אם כן, שמן הצד השני, מוטלת על הרופא מנהל מעקב היריון לנהוג על פי הפרקטיקה הרפואית המקובלת על קהיליית הרופאים, לבצע בדיקות ולפענח אותן בהתאם לידע הרפואי הקיים ולתת לאם ההרה הנחיות בהתאם למקובל והרצוי לה ולעוברה.

לשם מילוי חובה זו, על הרופא להיות מעודכן כל העת בספרות הרפואית המתאימה, להיות מיומן בביצוע בדיקות, להכיר את ההנחיות הרלוונטיות לניהול מעקב הריון, להיות בקיא בסטנדרטים המשתנים לאיתור מומים, מחלות וסיבוכים הצפויים בהריון ובכלל – להיות מעורב בהקהיליה הרפואית ובעל ניסיון מתאים לניהול הריון.

למעשה זוהי חובתו הרפואית הבסיסית ביותר של הרופא – להיות בעל מקצוע טוב שמסוגל באמת ליטול על עצמו את האחריות לבריאותם של האישה ההרה ועוברה. חובה מקצועית זו קיבלה ביטוי משפטי ובהתאם לדין, היא הפכה גם לחובה משפטית שהפרה שלה, יכולה להוליד (מעבר לתינוק), תביעת רשלנות רפואית ופיצויים משמעותיים לאם וליילוד.

מעבר לחובה זו של הרופא, להיות בעל מקצוע טוב, מוטלת עליו חובה משפטית נוספת בעלת חשיבות רבה שאינה נופלת מחובתו המקצועית. החובה היא חובת הגילוי של הרופא במעקב הריון. מדובר בחובה שנגזרת באופן ישיר מזכותה של האישה ההרה לכבוד.

כיום, בעידן של זכויות אדם ודגש על הזכות לאוטונומיה ובעלות על גופנו, קבע המחוקק כלל בסיס ביותר, לפיו לא ניתן להעניק טיפול או להימנע מטיפול ללא הסכמתו של המטופל וזה כולל גם נשים הרות.

בתי המשפט במדינת ישראל דנו בהרחבה בשאלה מהו היקף חובת הגילוי ומה מחויב הרופא לגלות לאישה ההרה המצויה במעקב הריון. אז פשוט הוא שאם רופא מבצע לאישה הרה בדיקת אולטרא סאונד ורואה שחו"ח לעובר אין מוח אז הוא חייב לגלות לה מה הוא רואה ובהתאם להמליץ על דרכי טיפול שבמקרה זה תהיה זו הפסקת ההיריון.

אבל הרוב המכריע של המקרים אינם כה ברורים ואינם כה חדים. אם כן, ברוב המקרים תוצאות בדיקת האולטראסאונד אינן חד משמעיות וניתנות לפירושים שונים. האם במקרה כזה נכון לגלות לאישה שיש ספק האם עוברה לוקה במום וליצור אצלה אולי פאניקה ?

או מקרה אחר, בו רואים בבירור מום אלא שהמום קל ולא מהווה סיבה להפסקת הריון ולמעשה אין מה לעשות עם הממצאים. האם אז נכון לגלות לאישה את עצם קיומו של המום ?

קיימות שאלות רבות והדילמה בהחלט קיימת וכך גם הפסיקה במדינת ישראל לא נותנת מענה חד וברור מה על הרופא לגלות לאישה במהלך מעקב ההיריון ומה לא. הבסיס הברור הוא שלאישה קיימת זכות על גופה ולה זכות לאוטונומיה ולכבוד וזכויות אלו מכתיבות חובת גילוי רחבה ביותר. למעשה ניתן לומר שהכלל השולט כיום והמכתיב לרופא מה לגלות לאישה במהלך הריונה הוא הצורך והצפייה של המטופלת הסבירה. מה מצפה אישה רגילה לשמוע במהלך הריונה ? כך במקרה אחד הפסיקה הרחיבה את חובת הגילו עד כדי הטלת חובה על רופא המנהל מעקב הריון לגלות לאישה לא רק מה שהוא רואה בבדיקות אלא גם את מה שהוא לא רואה. הפסיקה קבעה שעל הרופא לגלות לאישה האם ישנן בדיקות מדויקות יותר וטובות יותר אף אם אלו לא נמצאות בסל הבריאות או אפילו מעבר לים שבהן ניתן לראות טוב יותר את העובר.

במקרה אחר צמצם בית המשפט את חובת הגילוי וקבע שאין צורך לגלות לאישה את האפשרות לבצע בדיקה כאשר אין אינדיקציה רפואית לבצע אותה. באותו מקרה אישה אשר בנה נולד לה עם נזקים מוחיים כתוצאה מהדבקות בנגיף ה –CMV  הגישה תביעה על כך שהרופא לא גילה לה שקימת אפשרות לבצע את הבדיקה, לגלות את הנגיף ובמקרה של הדבקה לבצע הפסקת הריון. התברר שהבדיקה אינה מדויקת וממילא לא ברור מה עושים עם התוצאות שלה. במקרה זה קבע בית המשפט כלל שככל שהבדיקה מדויקת יותר ושברור יותר מה ניתן לעשות מבחינה רפואית עם התוצאות כל חובת הגילוי גדולה יותר. הדיוק שבבדיקה, תוצאותיה, אפשריות הפעולה הרפואיות על בסיס התוצאה הן שיכתיבו למעשה את היקף חובת הגילוי.

אם כן, לרופא במעקב ההיריון קימות חובות רפואיות רבות אך קיימות לו חובות משפטיות לא פשוטות כלל ועיקר. על הרופא מצד אחד לבצע את תפקידו במקצועיות ומן הצד השני לגלות לאישה את כל אשר אישה סבירה מצפה לדעת ואת כל מה שעולם הרפואה מכיר והוא בעל תועלת לניהול מעקב הריון תקין.

pexels-chokniti-khongchum-3082451

מוהלים או רופאים?

מאת: עו"ד יאיר סקלסקי

בספר בראשית מופיע לראשונה מצוות "ברית מילה" אשר ה' מצווה את אברהם : "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם. זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר. וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם." (בראשית פרק י"ז ט'-י"א).

ואכן רוב מוחלט של הזכרים בעם היהודי עוברים ברית מילה בגיל שמונה ימים. כעניין שבמסורת, נהוג בעיקר קהילות ישראל שהברית מבוצעת על ידי מוהל הידוע בניסיונו בביצוע בריתות. עד לתקופתנו, כישוריו של המוהל עברו מפה לאוזן וכך הוא נבחר לביצוע הברית. גם כיום קיימים מקרים רבים בהם המוהל אשר נבחר לבצע את הברית, נבחר לאחר שעשה ברית לבן אחות של דודה רחוקה.

הכשרתם של מוהלים אינה מוסדרת בחקיקה ואין מוסד תחיקתי שמרכז את הכשרתם של מוהלים ומנפיק להם אישורים לביצוע ברית. עם זאת מדינת ישראל הקימה מנגנון העוסק בכך באופן וולונטרי ותפקידו הסמכת מוהלים ומתן אישורים לתפקיד.

כידוע לכל, ביצוע ברית המילה כרוך בחיתוך של הערלה המצויה בחלק העליון של האיבר הזכרי. אין ספק כי לצורך ביצוע החיתוך נזקק המוהל לידע באנטומיה של האיבר וכן ידע בסיסי בביולוגיה והבנת תהליכים בגוף האדם. בנוסף ביצוע הפעולה כרוך בסיכונים בעלי אופי רפואי.

על אף הסיכונים הכרוכים בביצוע ברית המילה ועל אף שרוב מוחלט של הבריתות אינן מבוצעות על ידי רופאים זוכה ברית המילה ללגיטימיות ברוב חלקי העם ובכפוף לכך שהבריתות מבוצעות בדרך נאותה ובידי מוהל מיומן.

הפסיקה במדינת ישראל קבעה כי פעולותיו של המוהל, על אף היותן פעולות כירורגיות, אינן פעולות רפואיות הנכללות בפקודת הרופאים ואין כל חובה שתתבצע על ידי רופא. במילים אחרות, בתי המשפט בישראל ובעולם, אישרו את המתרחש מזה דורות וקבעו כי בריתות המבוצעות בשל מצוות הדת יכולות להמשיך להתבצע על ידי מוהלים שאינם רופאים.

עם זאת, קבעו בתי המשפט כי העובדה שהמוהל אינו רופא ואינו בעל הכשרה רפואית אינה מסירה ממנו אחריות לביצוע הברית ואף מעבר לכך. כמו רופא על המוהל חלה אחריות לפני ביצוע הברית להסביר ולהדריך את ההורים כיצד מתבצעת הברית וכיצד עליהם לנהוג לאחריה. על המוהל לפרט את הסיכונים בביצוע הברית, דרכי ביצועה והשלכותיה זאת לרבות אפשריות חלופיות לביצועה. לאחר ביצוע הברית חלה על המוהל אחריות לשלומו של התינוק ועליו לבדוק ולעקב אחר הפצע באבר.

כמובן שאין להשוות בין ברית שבוצעה על ידי מוהל לברית שבוצעה על ידי רופא ובכל מקרה של גרימת נזק ישוו בין דרכי פעולה של מוהל למוהל ורופא לרופא.

בתי המשפט אמנם קבעו שלמוהל יש אחריות על ביצוע הברית ותוצאותיה, אך נראה לנו כי אחריותו פחותה מזו של רופא ולו מן הטעם שהוא אינו יכול להיות אחראי לדברים שהוא לא קיבל הכשרה להם או לא למד אותם. הרופא שמבצע ברית הנו בעל ידע רחב יותר בתחומים הנחוצים לביצועה וכך מודע יותר לאפשרות של גרימת נזקים שעלולים להתרחש ובמקרה של התרחשות נזקים נדירים יותר יתכן שרופא יישא באחריות ומוהל לא.

לרוב, הבריתות אכן מסתיימות באופן תקין וללא נזקים. אך לצערנו קיימים מקרים בהם בריתות כן הסתיימו בנזק ואף נזקים קשים עד כדי נשירת הפין. חשוב מאוד אם כן לבחון היטב מי הוא אותו מוהל אשר נבחר לביצוע ברית המילה של בננו והאם עבר הכשרה מקצועית מתאימה על ידי הרבנות הראשית לישראל וכן לדרוש ממנו הסברים מפורטים על תהליך הביצוע וההחלמה. בדרך זו אנו יכולים גם ללמוד על ניסיונו של המוהל וגם להבין את התהליך בכדי למנוע נזקים.

אין בכוונתנו לומר שרופא עדיף על מוהל, הרי מוהלים מבצעים בריתות בעם ישראל מזה דורות. אך הצעתנו היא שביצוע ברית המילה יעשה על ידי מוהל מנוסה ומוסמך וניתן אף לעשות זאת בפיקוח רפואי.

pexels-gustavo-fring-3985166

רשלנות רפואית בטיפולים אסתטיים

מאת: עו"ד יאיר סקלסקי

מזה למעלה מעשור שמתרבים האנשים שמעוניינים לשנות דבר מה בגופם באמצעות ניתוח. אם זה הקטנה ועיצוב האף, הגדלה של השדיים או שאיבת שומן. ככל שהזמן עובר והטכנולוגיה מתקדמת, קיימים ניתוחים וטיפולים אסתטיים רבים המוצעים לציבור הרחב ודומה כי ככל שההיצע עולה כך גם הביקוש. בדרך כלל במצב שוק תקין המצב הוא הפוך וככל שיש יותר ביקוש כך מחפשת התעשייה לתת מענה לביקוש זה. נדמה לי שכאן המצב הוא הפוך וככל שהתעשייה (וזו תעשייה לכל דבר וענין) מציעה יותר אפשריות כך מתרבים גם האנשים שמעוניינים להיכנס תחת הסכין.

השם נראה פשוט וההליך נשמע מבטיח ובכלל כל הסיטואציה נראית ומשווקת כבטוחה ביותר. הרי לא מדובר בניתוח רפואי או בבית חולים שאליו אנו נכנסים בעל כורחנו. מדובר הרבה מאוד פעמים במרפאה מפוארת שדאגה לפרסום נרחב והצגת מצג של אסתטיקה מושלמת ושכל קירותיה עטורים בתמונותיהם של דוגמנים ודוגמניות שטופלו במרפאה וגם כאלו שלא.

לאחרונה, פורסם בכלי התקשורת על אודות שחקנית שביקשה (כנראה כרבות מחברותיה) לשפץ דבר מה בפניה שהגיל החל לתת בהן את אותותיו. אלא שבמקרה שלה, כך פורסם, פניה הושחתו ללא היכר כתוצאה מתגובה אלרגית לטיפול שאותו קיבלה אצל רופא מפורסם ושמפורסמים לא פחות טופלו אצלו גם כן.

מתברר איפה שהאסתטיקה אינה דבר של מה בכך ואני אטען כי מדובר בטיפולים רפואיים לכל דבר וענין הטומנים בחובם סיכונים, לעיתים משמעותיים ביותר ושיש להיזהר בהם עד מאוד. לעניות דעתי (וזו דעתי האישית) איש אינו חייב להכניס את עצמו לסיכון שבטיפול רפואי ללא שהוא נזקק לכך מבחינה רפואית.

אוסיף ואציין כי מאחר ומדובר בטיפול רפואי לכל דבר וענין ומאחר ובטיפולים אלו טמונים סיכונים כאמור, קבעו בתי המשפט במדינת ישראל שרופא או מטפל המעניק טיפול אסתטי ומתרשל תוך כדי הטיפול יכול להיתבע לקבלת דמי נזק, ככל טיפול רפואי אחר.

למעלה מכך, בתי המשפט במדינת ישראל הטילו חובה מיוחדת על רופאים המעניקים טיפול רפואי וקבעו כי ההסבר שהם מחויבים להעניק למטופל לפני מתן הטיפול חייב לכלול את האמירה כי לא מדובר בטיפול נחוץ. חובת הרופא להעניק הסברים למטופל על הסיכונים הטמונים בניתוח היא מוגברת יותר מרופא המעניק טיפול שיש בו צורך מבחינה רפואית. אין לומר אדם מנוע מלהגיש תביעה כי הוא בחר לבצע טיפול לא נחוץ אלא החובה היא על הרופא להזהירו מפני הסיכונים ולנסות ולהימנע מלבצע את הניתוח אם הנזק יכול להיות גדול יותר מהתועלת.

אדגים: אישה בשנות ה40 לחייה מעוניינת להגדיל ולהרים את החזה שלה כי לדעתה הוא צנח מעט לאחר שתי לידות. בבדיקה מצא הרופא שהאישה לובשת חזייה במידה B-80, הפטמות סימטריות, אין סימני מתיחה אלא שהוא מעט נפול. לא משהו שחזייה נוחה לא יכולה לסדר. במקרה זה יכול הרופא לעשות אחד משני דברים: להסכים לביצוע הניתוח ולקבוע לאישה תור לביצועו או להסביר לה שניתוח להגדלה והרמה מבוצע בהרדמה מלאה, שנותרות צלקות אחר כך על פני השד, שיתכן מאוד שהחזה שלה לא יהיה סימטרי יותר ושיתכן שהשתל שיוחדר לגופה ידלוף והיא תזדקק לניתוחים רבים נוספים בעתיד ויתכן אף שתלקה במחלות שהטיפול בהן מסובך ביותר. (על הסיכון האחרון קיימת מחלוקת בעולם הרפואה בשאלה האם הוא תוצאה ישירה של דליפת הסיליקון, אך במשרדנו מתנהלים כמה תיקים בעניין זה וחלק מן הנשים אף קיבלו פיצויים ניכרים). אה והוא גם יזכיר לה שבמקרה שלה מדובר בניתוח לא נחוץ מבחינה רפואית ויתכן שאף לא מבחינה אסתטית.

אם כן, אני סבור שאם הרופא ימלא את חובתו ויבצע את האפשרות השניה כפי שהצגתי, כל אישה ברת דעת תסתובב לאחור ותחשוב בשנית האם היא רוצה להכניס ראש בריא למיטה חולה, פשוטו כמשמעו.

לצערנו אנו נתקלים בלא מעט מקרים שבהם הרופאים אינם בוחרים בדרך השנייה ואינם ממלאים את חובתם על פי דין. הם אינם מסבירים למטופל או למטופלת בפירוט על הצפוי להם ויתכן אף שמכחישים את קיומם של סיכונים מסוימים. במקרה כזה ובמידה והטיפול מסתבך, ניתן להגיש תביעה בגין מתן טיפול ללא קבלת הסכמה מודעת ובניגוד לחוק זכויות החולה.

על מנת להימנע ממקרים כנ"ל, נראה לי נכון שכל מי שחושב על טיפול אסתטי, יחשוב פעמיים, יקבל כמה חוות דעת על הטיפול אותו הוא מעוניין לעבור, יתייעץ, ידרוש וישאל שאלות את הרופא. שאלות קשות אפילו ויברר האם באמת כדאי לעבור את הטיפול.

באופן אישי הייתי נזהר מאוד ממטפלים שדוחקים במטופליהם לעבור טיפולים אסתטיים ושמסתירים מהם את הסיכונים הטמונים בטיפול.

אם כן, טיפול אסתטי או ניתוח פלסטי כמוהם כטיפול רפואי לכל דבר וענין שזכותו של המטופל לקבל את מלא ההסברים לפני שהוא עובר את הטיפול, זכותו לשאול שאלות ולקבל חוות דעת נוספת ואף להימנע מלעבור את הטיפול אם הוא חש שלא קיבל את מלוא המידע. על המטופלים לדעת כי טיפולים פלסטיים אף שנשמע כי הם בניגניים הם אינם כאלה וכי טמונים בהם סיכונים כבכל טיפול רפואי אחר. בגלל שהם כאלה ובגלל שלרוב הם אינם נחוצים בתי המשפט הטילו חובה מוגברת על הרופאים גם להסביר את הסיכונים שבהם וגם לבצע את הטיפול בהקפדה יתירה. אם אלו לא מתקיימים ניתן להגיש תביעה בגין רשלנות רפואית ולהיפרע פיצויים.

pexels-edward-jenner-4033151

רשלנות באבחון סרטן

מאת: עו"ד יאיר סקלסקי

תביעות רשלנות רפואית הפכו לנושא מדובר מאוד ואף קיימת טענה שחלה עליה במספר התביעות המוגשות מדי שנה לבית המשפט. לטענה זו אין ראיה ממשית וחברות הביטוח הטוענות לה לא מוכיחות אותה, אבל ברור הוא שהשיח סביב הנושא הפך ער ושקיימת מודעות הרבה יותר גדולה לאפשרות של הגשת תביעה ברשלנות.

למעשה לא כל טעות של רופא או טענה כלפי רופא תתברר בסופו של יום כרשלנות רפואית, אך ישנם מקרים בהם ההתנהלות המקצועית של הרופא או הצוות הרפואי הייתה כה לקויה, שהיא בהחלט מהווה עילה לתביעה ברשלנות ולקבלת פיצויים.

למעשה, מעשיו ומחדליו של רופא, יבחנו כמעשיו ומחדליו של כל בעל-מקצוע אחר, על-פי אמות-המידה שנקבעו בסעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין ובכל מקרה של חריגה מכללים אלו, הרופא יחשב כרשלן ואם מחדליו או מעשיו גם גרמו לנזק, הוא גם יחויב בפיצויים.

הרופא עוסק בהצלת חיים וככזה החובה המקצועית שלו כלפי המטופל היא מוגברת וגבוה במיוחד. על הרופא לנהוג במקצועיות ותוך הפעלת שיקול דעת תמידי בבואו לבדוק חולה, לאבחן את מצבו ולטפל בו. כך בכל תחום רפואי וכך, אולי במיוחד, במקרה שבו יש חשד לקיומה של מחלה ממארת או שצריך להיות חשד לקיומה של מחלה כזו.

אחד התחומים החשובים ביותר בעולם הרפואה הוא האבחון המוקדם במקרים של חשד למחלות ממאירות. לאבחון המוקדם יש חשיבות מיוחדת לריפוי ברוב מחלות הסרטן.

כך, קמפיינים רבים מלמדים אותנו ומפצירים בנו לגשת לרופא ולהיבדק מבעוד מועד. אם לצורך אבחון סרטן מעי או סרטן שד ואף סרטן עור. לכל אלה חשיבות מרבית לאבחון המוקדם שכן מדובר בהצלת חיים של ממש.

באופן גס מאוד, התפתחות מחלת הסרטן בגוף האדם מחולקת לארבעה שלבים וככל שהאבחון נעשה בשלב מוקדם יותר, בעוד המחלה ממוקדת יותר ואינה מפושטת, כך עולים סיכויי ההחלמה, לעיתים באופן משמעותי שעושה את ההבדל בין החלמה מלאה לאבדן.

ניטול לצורך הדוגמא מקרה שבו חולה בת 55 עושה בדיקות דם באופן שגרתי ונמצא כי חלה ירידה ברמת ההמוגלובין. על פי כללי הרפואה על הרופא המטפל, לידע את החולה בדבר הממצא החריג, לחשוד בגורמים האפשריים שיכולים להביא לירידה בהמוגלובין ולהפנות את החולה לבדיקות מתאימות.

במידה והרופא אינו מקיים אחת מחובותיו, הבירור הרפואי עלול להיעצר ולהביא לאבחנה כאשר זה כבר מאוחר מדי. אם נמשיך באותה דוגמא ונגלה שהרופא לא חשד באפשרות של דימום ממערכת העיכול, לא הפנה לבדיקות דם חוזרות או לבדיקות גסטרו ואף לא לרופא מקצועי בתחום, וכעבור שנה וחצי מצבה של החולה התדרדר עד כדי כך שהיא הגיעה לחדר מיון ושם אובחנה כסובלת מסרטן מעי מפושט בדרגה 4, הרי שנמצא רופא שהתרשל באבחון סרטן המעי וגרם למעשה להחמרה במחלה עד כדי צורך בטיפולים קשים וסיכוי נמוך מאוד להחלים.

במקרה כזה, יהיה על החולה המעוניין בהגשת תביעה ברשלנות רפואית, להראות, באמצעות חוות דעת רפואית, מה היה מצבו אילו היה מאובחן במועד.

הדוגמא אינה מקרית ונתקלנו בלא מעט מקרים דומים, עם סוגי סרטן שונים והצלחנו להוכיח כי איחור באבחון של שנה וחצי ואפילו שנה יכול להוות גורם מכריע בשאלה אם החולה יחלים או לא ומבחינה משפטית, האם הוא יקבל פיצויים ובאיזה שיעור.

אם כן, תובע המצליח להראות שהרופא חרג מהכללים המקצועיים ולא אבחן את הסרטן במועד ושאבחון מוקדם היה משנה את המהלך באופן משמעותי, יזכה בפיצויים משמעותיים בהתאם למצבו.

לצערנו פיצויים אלו, לא יובילו להחלמה מהמחלה, אולם הם יכולים לשמש כלי עזר משמעותי לקבלת טיפולים מחוץ לסל התרופות ולתרום להארכת תוחלת חיים ובמקרים של חו"ח פטירה, לפצות את יורשי המנוח בכסף שהם איבדו כתוצאה ממות יקירם.

pexels-martin-lopez-954585

התרשלות במתן ייעוץ גנטי מניעתי למחלת הסרטן

מאת: עו"ד יאיר סקלסקי

בהודעה דרמטית משהו, הודיע היום (3.7.18) משרד הבריאות כי הוא קורא לאלפי נשים שעברו ייעוץ גנטי בצפון הארץ, לשוב ולהיבדק ולעבור ייעוץ גנטי מחדש.

לטענת המשרד, הסיבה לכך טמונה בייעוץ גנטי לא הולם שקיבלו אלפי הנשים הללו אצל אותו גנטיקאי. בגדול, כך נכתב בהודעה –  הרופא לא המליץ לנשים לבצע בדיקות דם מתאימות לבירור נשאות גנטית, המגבירה את הסיכוי לחלות בסרטן שד או שחלות.

ראשית, כעיקרון, יש לברך את משרד הבריאות על כי אינו חושש מהוצאת הודעות דרמטיות כל כך, שגורמות ללחץ בקרב הציבור, בכדי להגן על שלום הציבור ולמנוע נזקי גוף קשים של המטופלות. יש להדגיש שייעוץ גנטי כושל או רשלני עלול להוביל למעקב שגוי ולאיחור באבחון מחלת הסרטן, מחלה שיכולה לגרום למוות במקרה של אבחון מאוחר.

עוד נקודה חשובה להדגשה, היא שמשרד הבריאות אינו מזדרז בדרך כלל להוציא כאלו הודעות ואף לא לבדוק לעומק תלונות נגד רופאים, כך שאם ההודעה הזו יצאה תחת ידיו יש להאזין לה ולקחת אותה ברצינות.

עם זאת, הודעת משרד הבריאות מעוררת שאלות קשות ביותר, גם נגד משרד הבריאות עצמו וביחס לעומק הפיקוח השוטף שהוא מבצע (או לא) אחר השירות הרפואי שמעניקות קופות החולים וגם שאלות נוקבות נגד קופת החולים עצמה, שאפשרה לרופא אחד להעניק ייעוץ גנטי לקוי להרבה נשים.

מעקב רפואי בחשש להתפתחות ממאירות לעולם אינו מתמצא בייעוץ גנטי של רופא בודד. ניתן להניח שלכל חולה יש רופא משפחה לכל הפחות, ובנוסף גניקולוג או כירורג שעוקבים אחריה במקביל. הישענותם של אלה על ייעוץ גנטי חלקי או שאינו מעודכן מדעית, אינו מוריד מהם אחריות למצבה במקרה שבו לא נמנע התפתחות סרטן או שהסרטן אובחן באיחור בשל כך.

לייעוץ הגנטי חשיבות במעקב בחשש לסרטן, לא רק על מנת לשלוח לבדיקות מעבדה לאבחון נשאות אלא גם על מנת להעריך סיכויים לתחלואה במקרה שאין נשאות. הערכה זו יכלה להיות דרמטית מאחר ואם ישנה נשאות או שאישה מצויה מעל רמת סיכון מסוים, היא זכאית לבדיקות מעקב נוספות, טובות יותר ולעיתים יקרות יותר.

האם זו הסיבה שהרופא לא הפנה לבדיקת הנדרשות- כי המערכת דרשה לחסוך בהוצאות בגין בדיקות יקרות?

אינני יודע את התשובה לכך, אך לא אתפלא אם היא חיובית. לא אחת אנחנו נתקלים בהפניות חוזרות של רופאים לביצוע בדיקות יקרות על בסיס התוויה רפואית ומניעה של הבדיקות על ידי יועצים המועסקים על ידי קופות החולים. כך לדוגמא נמנעים אישורים לתרופות, אישורים לקוצבי לב, ואישורים לביצוע הדמיות, הדמיות שיש בהן להציל חיים ממש. ייעוץ גנטי רשלני עוצר או מעכב את הבירור הרפואי ויכול לגרום למוות. אמנם המעשה הרשלני הוא בעיקרו של היועץ הגנטי אך קופת חולים אחראית גם כן, במקרה שנשענה על הייעוץ הנ"ל ומנעה כמערכת, המשך בירור ומעקב ואף יתכן שלא מנעה תמותה של חולות

pexels-just-name-1236678

שווים של החיים – האם יש מקום לאופטימיות?

מאת: עו"ד יאיר סקלסקי

מותו של אדם קשיש הנובע ממעשה רשלנות אינו נחשב אבדן חיים כלל. זוהי תמצית הטענה שהועלתה על ידי עורכי דינו של בית חולים גדול במרכז הארץ בתיק רשלנות רפואית.

מדובר היה במקרה של רשלנות רפואית שגרמה למותו בסבל של אדם מבוגר, בן 76. מעבר לעצם ההתרשלות אשר גרמה למותו של האיש, מדובר היה במקרה קשה של יחס מזלזל ובוטה כלפי בני משפחתו, אשר כל מבוקשם היה לראות את אביהם החולה ולנסות לסייע לו (ת.א. (י-ם) 3169/01).

אחסוך ברשימה קצרה זו את פרטי הדיון הסבוך אודות הזכות לפיצוי וגובה הפיצוי לו זכאים קשישים המאבדים את חייהם כתוצאה ממעשה רשלנות רפואית. אבקש להתמקד בבסיס הטענה של עורכי דינו של בית החולים, אשר כל מהותה מבטא זלזול עמוק בחיי אדם. הטענה איננה יוצאת דופן והיא עולה כמעט בכל מקרה בו מוגשת תביעה בגין מותו של אדם מבוגר.

במילים פשוטות נטען, כי קשיש ממילא עומד למות, אז מדוע להשקיע בטיפול בו? זה המסר שהיה עובר גם לצוותות הרפואיים אם טענה זו הייתה מתקבלת. הטענה נדחתה על ידי בית המשפט, נדחתה אף בתוקף. אך לצערי דחיית הטענה נטעה בנו אופטימיות רק לזמן קצר.

מאחר ופסק הדין מעניק פיצוי על עצם אבדן החיים – הוא בוטל בהסדר בין הצדדים, בנימוק הנכון שהוא סותר את בסיס דיני הנזיקין. לצערנו המקרה לא זכה לבירור מעמיק בבית המשפט העליון וההזדמנות לפצות את עזבונם של קשישים על עצם המוות בשל רשלנות, אבדה.

לצערי עודני נתקל פעמים רבות בבני משפחה של קשישים שנפטרו בבתי חולים כתוצאה מרשלנות ועדיין הטענות השגורות בפיהם הן; ש"אף אחד לא התאמץ בשבילו" או ש"היחס היה מזלזל" וכי כל הטיפול היה תחת הרושם ש"ממילא הוא עומד למות". לפעמים הדברים נאמרים גם במפורש. טענות אלו נשמעות הרבה ולצערי המציאות מראה כי מקרים כאלו עדיין מתרחשים במדינת ישראל.

אין לי כלים לנתח את מקור ההתנהגות הנלוזה הזו ואם היא נובעת מתוך כוונה או סתם זלזול, אך יש לי את היכולת להצביע על שינוי מהותי בגישת הפסיקה. שינוי המעניק כלים לכל מי שחש כי קרובו "זכה" ליחס כזה לפעול בדרכים משפטיות ובהליך של תביעה בגין רשלנות רפואית – גם במקרה של מות קשיש.

בפסק הדין שאוזכר לעיל, התקבל העיקרון הבסיסי מן המשפט העברי עליו מבוססים חיינו כיהודים, עליו מבוססת מדינת ישראל ועליו אנו מצווים לשמור – עיקרון קדושת החיים. כן, אפילו חייו של קשיש ואפילו חייו של אדם גוסס. על הצוותים הרפואיים המטפלים להפנים זאת עד לעמקי נשמתם ולא לחטוא אף לא במקרה אחד של זלזול בחיי אדם, לא בכלל ובוודאי שלא בגלל שהוא קשיש.

לדברים אלו העניק בית המשפט משמעות מעשית לפיה כל אבדן חיים שנבע מרשלנות יפוצה ואין זה משנה מה היה גילו של הנפטר. לא רק אנשים צעירים ועשירים יהיו זכאים לפיצוי, אלא גם קשישים שעל פי טבלאות תוחלת החיים לא נותרו להם עוד הרבה שנות חיים. קביעה זו מאפשרת הגשת תביעות גם במקרים כפי שתוארו לעיל ומממשת את הכלי של תביעות גם ככלי חינוכי. דחיית הטענה לפיה אין לראות במות קשיש אובדן חיים מן הבחינה המשפטית מעבירה מסר חשוב מאין כמותו לפיו כל אדם זכאי לטיפול המסור ביותר ותשומת הלב הרבה ככל שניתן, לכיבוד חייו ולטיפול.

pexels-caroline-martins-4317391

האם לאסירים יש זכויות רפואיות?

מאת: עו"ד יאיר סקלסקי

בשנת 2016 דחה בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ את העתירה שהגישו ההסתדרות הרפואית וארגונים נוספים כנגד תיקון לפקודת בתי הסוהר המאפשר האכלה בכפייה של אסירים שובתי רעב. ההחלטה הזו עברה איכשהו מתחת לרדאר התקשורתי והעיסוק בה היה יחסית מינורי. כאשר הצעת החוק עלתה לסדר היום היא עשתה הרבה מאוד רעש וקוממה על הממשלה מתנגדים רבים שחלקם אף האשימו את מדינת ישראל  בכפיית רופאים לבצע עינויים באסירים ביטחוניים.

העיסוק בנושא האסירים הביטחוניים ובשאלה אם יחיו או ימותו כתוצאה משביתת רעב, מעורר תחושות עזות אצל כל אזרח ישראלי. תנאי כליאתם מעוררים גם הם מחלוקת ערה מעת לעת והרצון להקשות עליהם את החיים ככל שניתן מאוד דומיננטית בשיח הזה. בצדק רב היא דומיננטית ויש לדון בכך ברצינות בהתאם לכללי הדין ומגבלות היותנו מדינה יהודית ודמוקרטית.

נחזור להאכלה בכפייה. כל מי שעוסק במשפט רפואי, כל אדם שנזקק אי פעם בחייו לטיפול רפואי או רק ישב מול רופא צריך שתכאב לו הבטן מהמחשבה שניתן לכפות טיפול רפואי על בן אנוש. נעשה מיד הפרדה ונזכיר כי גם רב מרצחים מתועב הוא בן אנוש וביצוע טיפולים רפואיים אינם חלק מן העונש שהוטל עליו. לא במדינת ישראל ולא באף מדינה דמוקרטית אחרת.

לכל אדם, מתועב ככל שיהיה, קיימת זכות בסיסית לאוטונומיה על גופו וזכות לקבל החלטות בדבר טיפול רפואי שיינתן לו. חוק זכויות החולה, הקובע שלא ניתן לטפל באדם ללא קבלת הסכמתו המודעת, חל גם על האסירים הקשים ביותר. אסיר שבוחר לשבות רעב, בוחר במודע להכניס את עצמו לגדר חולה ולהימנע מקבלת טיפול רפואי, אולי אפילו עד מוות. למוות הזה יכולה להיות השפעה דרמטית על בטחון מדינת ישראל ולכן חוקקה המדינה חוק המאפשר לה, בנסיבות מסוימות למנוע אותו אפילו בכפיה. המשמעות היא ביצוע טיפולים רפואיים באדם לשם השגת מטרה שאינה רפואית.

החוק הזה עמד למבחנו החוקתי של בית המשפט העליון, שקבע פה אחד כי בנסיבות מסוימות ובתנאים מוגדרים, שיקול זה הנו חוקתי ומותר ויכולה המדינה לבקש להאכיל בכפייה אסיר משיקולים בטחונים. עם זאת, בית המשפט הדגיש שהשיקול הביטחוני חייב להיות משני לשיקול הרפואי. בית המשפט הדגיש שהסיבה הראשונה במעלה למתן אפשרות לפגוע באוטונומיה של האסיר ולמנוע את מותו היא קדושת החיים. "מתן עליונות לעקרון קדושת החיים, זו ראשית וזו אחרית… זהו יסוד מובהק ביהדות ובכל חברה אנושית מתוקנת". למעשה חלק ניכר ממדינות המערב מתירות האכלה בכפיה של אסירים. האסיר מצוי במשמורת חוקית וחובה על רשויות המדינה למנוע מעצמו לפגוע בו. רק לאחר שנשקלו כל השיקולים הרפואיים יכול בית המשפט לשקול גם שיקולים ביטחוניים ולבחון האם יהיה במותו של האסיר או פגיעה חמורה בגופו כתוצאה משביתת הרעב כדי לגרום לנזק בטחוני. גם נזק בטחוני הוא למעשה סכנת חיים. לא של השובת עצמו אך של אזרחי מדינת ישראל ועל כן קבע בית המשפט, ניתן לשקול גם את השיקול הזה.

עמדת ההסתדרות הרפואית לפיה האכלה בכפיה אסורה על פי כללי האתיקה הרפואית נדחתה, לא משום שזה לא נכון אלא משום שכללי האתיקה הרפואית נמצאים במדרג נמוך יותר מחקיקה ראשית במדינת ישראל. לא ניתן להכריח רופא לבצע את פעולות ההאכלה ורופא שמסרב לעשות זאת יכול להימנע מכך על פי מצפונו.

לכן, למרות הקושי, מותר ואפילו צריך לפעמים לפגוע בזכויות של אסירים במטרה למנוע פגיעה בהם ובאזרחי מדינת ישראל.

pexels-pixabay-357514

לימוד התיק

במקרה בו קיימת אי ודאות אודות טיפול רפואי שקיבלתם, כדאי להתייעץ עם עורך דין העוסק בזכויות החולה ורשלנות רפואית. אם לא עשיתם זאת ובמהלך טיפול רפואי נגרם לכם יותר נזק מתועלת עליכם לפנות לקבלת ייעוץ משפטי וגם הוא מעורך דין העוסק בזכויות החולה ורשלנות רפואית.

טיפול בתיקי רשלנות רפואית הוא שונה מרוב התביעות הנזיקיות המוגשות בדרך כלל לבית המשפט וישנה חשיבות מכרעת לאופן הכנת התיק לפני הגשתו לבית המשפט. פניה לעורך דין העוסק ברשלנות רפואית כדבר שבשגרה הנה לדעתנו הצעד החשוב ביותר לפני הגשת תביעה בגין רשלנות רפואית. תביעות מסוג זה הן מהמסובכות ביותר שקיימות ואם אדם פונה לעורך דין שלא מנוסה בתחום הוא עלול להפסיד את התביעה  – אפילו אם הייתה רשלנות בוטה בעניינו.

בפגישה, יסביר לכם עורך הדין את הצפוי לכם במהלך ניהול התביעה. שלבי התביעה הראשונים בתחום זה עשויים להיות מכריעים ובעלי חשיבות מירבית בהצלחת התביעה.  

איסוף הרשומה הרפואית והערכתו המשפטית

הרשומה הרפואית כפי שנוהלה על ידי הצוות הרפואי במהלך הטיפול ובזמן אמת מהווה את הראיה המרכזית בתביעה לרשלנות רפואית. משום כך חשוב שאיסוף החומר יעשה על ידי עורך הדין העוסק ומבין בתחום זה ולא על ידי החולה.

בהתאם לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 לכל אדם יש זכות לקבל את הרשומה הרפואית מהמוסד הרפואי בו הוא טופל. לצורך איסוף החומר הרפואי תדרשו לחתום אצל עורך הדין על כתב ויתור על סודיות רפואית. עורך הדין יפנה למחלקה לרישום רפואי בבית החולים הרלוונטי וידרוש את קבלת הרשומה הרפואית.

לאחר קבלת הרשומה הרפואית מבית החולים, עורך הדין לומד את פרטי התיק לעומק על כל דקויתיו ומעריך האם הייתה התרשלות בטיפול הרפואי. למעשה עורך הדין יבדוק האם היה על הרופאים לצפות את התרחשות הנזק והאם הם יכלו למנוע את התרחשותו. אם עורך הדין חושב שיש מקום להגיש תביעה ברשלנות, הוא יעביר את החומר הרפואי להערכת רופא מומחה מטעם התובעים וזאת לצורך בדיקת הפן הרפואי.

תביעה בשל רשלנות רפואית דורשת חוות דעת של רופא מומחה בתחום הרלוונטי לפגיעה. גם לבחירת המומחה יש חשיבות מירבית ועורכי דין העוסקים בתחום זה נמצאים בקשר מתמיד עם מומחים מנוסים במתן חוות דעת מעין אלו ומתן עדות בבית משפט. חוות הדעת הרפואית הינה הרבה מאוד פעמים התשתית לכתב התביעה ותפקידה היא "ללמד" את בית המשפט את התחום הרפואי נשוא התביעה. באופן כללי, ללא חוות דעת רפואית לא ניתן להגיש תביעה לבית המשפט ועל פי חוק זהו "כרטיס הכניסה" בשערי בית המשפט. כמובן שלחוות הדעת ישנה השפעה ניכרת על גורל התיק אם כי ההחלטה הסופית היא תמיד של בית המשפט .

לאחר הערכת התיק וכתיבת חוות הדעת חוזר החומר לעורך הדין אשר מקבץ את כל הטענות המשפטיות ועובדות הרפואיות לכתב תביעה המוגש לבית המשפט.

בסופו של יום, ההחלטה האם הייתה רשלנות בטיפול הרפואי, היא החלטה משפטית ולא רפואית ולכן הכנה טובה ונכונה של התיק יכולה לנבא ברוב המקרים את תוצאתו.  

thumbs-up-4127337_640

ייעוץ לחברות בתחום המשפט הרפואי וניהול סיכונים

מעבר לתביעות רשלנות רפואית שאותן מנהל המשרד נגד מוסדות רפואיים, ציבוריים או פרטיים, המשרד עוסק גם בניהול סיכונים לחברות פרטיות הקשורות קשר הדוק לעולם הרפואה, חברות הזנק או חברות העוסקות בליווי חולים ומטופלים בדרכם המורכבת. לתחום ניהול הסיכונים שני ענפים מרכזיים; האחד עוסק בהבניית דרכי עבודה וניהול נכון של ניסויים רפואיים, ייצור ושווק טכנולוגיות רפואיות מבחינה חוקית ורגולטורית והשני במניעת תקלות ומיטוב תהליכים על מנת למנוע נזק מצרכני הבריאות.

מאחר והשדרה המרכזית של פעילות המשרד עוסקת בדאגה לזכויות חולים וניזוקים בתחום הרשלנות הרפואית ומאחר ומהות המשרד היא תמיד – טובת החולה, המשרד שם במתן הייעוץ ובליווי החברות על מציאת פתרונות שיאפשרו את פעילות החברה, אולם ללא פשרות שעלולות לפגוע במטופלים או בצרכני הבריאות.

למשרד ניסיון רב בהבנת תהליכים רגולטוריים וארגוניים בעולם הרפואה וכן בקידום פתרונות יצירתיים לקידום פעילותן של חברות בתחום השתלות האיברים בחו"ל, פלסטיקה, נוירולוגיה והניסויים הרפואיים בבני אדם.

כמו כן המשרד תמך ולקח חלק בהקמת עמותות שונות המסייעות לחולים וליווה את הקמתה של עמותת 'מתנת חיים' העוסקת בתווך בין תורמי כליות אלטרואיסטים לחולים הזקוקים להשתלת כליה.