מותו של אדם קשיש הנובע ממעשה רשלנות אינו נחשב אבדן חיים כלל. זוהי תמצית הטענה שהועלתה על ידי עורכי דינו של בית חולים גדול במרכז הארץ בתיק רשלנות רפואית.
מדובר היה במקרה של רשלנות רפואית שגרמה למותו בסבל של אדם מבוגר, בן 76. מעבר לעצם ההתרשלות אשר גרמה למותו של האיש, מדובר היה במקרה קשה של יחס מזלזל ובוטה כלפי בני משפחתו, אשר כל מבוקשם היה לראות את אביהם החולה ולנסות לסייע לו (ת.א. (י-ם) 3169/01).
אחסוך ברשימה קצרה זו את פרטי הדיון הסבוך אודות הזכות לפיצוי וגובה הפיצוי לו זכאים קשישים המאבדים את חייהם כתוצאה ממעשה רשלנות רפואית. אבקש להתמקד בבסיס הטענה של עורכי דינו של בית החולים, אשר כל מהותה מבטא זלזול עמוק בחיי אדם. הטענה איננה יוצאת דופן והיא עולה כמעט בכל מקרה בו מוגשת תביעה בגין מותו של אדם מבוגר.
במילים פשוטות נטען, כי קשיש ממילא עומד למות, אז מדוע להשקיע בטיפול בו? זה המסר שהיה עובר גם לצוותות הרפואיים אם טענה זו הייתה מתקבלת. הטענה נדחתה על ידי בית המשפט, נדחתה אף בתוקף. אך לצערי דחיית הטענה נטעה בנו אופטימיות רק לזמן קצר.
מאחר ופסק הדין מעניק פיצוי על עצם אבדן החיים – הוא בוטל בהסדר בין הצדדים, בנימוק הנכון שהוא סותר את בסיס דיני הנזיקין. לצערנו המקרה לא זכה לבירור מעמיק בבית המשפט העליון וההזדמנות לפצות את עזבונם של קשישים על עצם המוות בשל רשלנות, אבדה.
לצערי עודני נתקל פעמים רבות בבני משפחה של קשישים שנפטרו בבתי חולים כתוצאה מרשלנות ועדיין הטענות השגורות בפיהם הן; ש”אף אחד לא התאמץ בשבילו” או ש”היחס היה מזלזל” וכי כל הטיפול היה תחת הרושם ש”ממילא הוא עומד למות”. לפעמים הדברים נאמרים גם במפורש. טענות אלו נשמעות הרבה ולצערי המציאות מראה כי מקרים כאלו עדיין מתרחשים במדינת ישראל.
אין לי כלים לנתח את מקור ההתנהגות הנלוזה הזו ואם היא נובעת מתוך כוונה או סתם זלזול, אך יש לי את היכולת להצביע על שינוי מהותי בגישת הפסיקה. שינוי המעניק כלים לכל מי שחש כי קרובו “זכה” ליחס כזה לפעול בדרכים משפטיות ובהליך של תביעה בגין רשלנות רפואית – גם במקרה של מות קשיש.
בפסק הדין שאוזכר לעיל, התקבל העיקרון הבסיסי מן המשפט העברי עליו מבוססים חיינו כיהודים, עליו מבוססת מדינת ישראל ועליו אנו מצווים לשמור – עיקרון קדושת החיים. כן, אפילו חייו של קשיש ואפילו חייו של אדם גוסס. על הצוותים הרפואיים המטפלים להפנים זאת עד לעמקי נשמתם ולא לחטוא אף לא במקרה אחד של זלזול בחיי אדם, לא בכלל ובוודאי שלא בגלל שהוא קשיש.
לדברים אלו העניק בית המשפט משמעות מעשית לפיה כל אבדן חיים שנבע מרשלנות יפוצה ואין זה משנה מה היה גילו של הנפטר. לא רק אנשים צעירים ועשירים יהיו זכאים לפיצוי, אלא גם קשישים שעל פי טבלאות תוחלת החיים לא נותרו להם עוד הרבה שנות חיים. קביעה זו מאפשרת הגשת תביעות גם במקרים כפי שתוארו לעיל ומממשת את הכלי של תביעות גם ככלי חינוכי. דחיית הטענה לפיה אין לראות במות קשיש אובדן חיים מן הבחינה המשפטית מעבירה מסר חשוב מאין כמותו לפיו כל אדם זכאי לטיפול המסור ביותר ותשומת הלב הרבה ככל שניתן, לכיבוד חייו ולטיפול.
האמור באתר, כולל במאמרים המופיעים בו, נועד להשכלה כללית ואין באמור כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי עם עורך דין או להסקת מסקנות משפטיות במקרה מסוים.
במקרה והנך סבור/ה שנגרם לך עוול במהלך טיפול רפואי, עליך לפנות לקבלת ייעוץ משפטי ספציפי.
