בפרק נוסף בסדרה “מאחורי התיקים – רשלנות רפואית”, עוסקים עורכי הדין יאיר סקלסקי ולירון ליברמן באחת הסוגיות המרכזיות בתחום הרשלנות הרפואית והיא תהליך בחינת מקרה בתוך בתי החולים לאחר שמוגשת תביעה. האם המערכת הרפואית מסתכלת פנימה ובודקת את עצמה, בהסתכלות על השאלה אילו אלטרנטיבות רפואיות מקצועיות נשקלו בעת הטיפול בחולה בזמן אמת? ולא רק “האם מה שעשינו הוא מספיק טוב אז היינו בסדר”.
בסמוך לאחר הגשת התביעה מתקיימות בדיקות פנימיות, נכתבות חוות דעת שעוסקות בין היתר באחת השאלות המרכזיות בעולם הרשלנות הרפואית – האם הרופא נהג ע”פ הפרקטיקה המקובלת? נראה שפעמים רבות, הבדיקה מסתכמת בכך ודי לרופאים שהפרקטיקה הייתה מקובלת, אולם אין בחינה עובדתית מעמיקה האם הרופא בחן אפשרויות אחרות, מקובלות גם כן.
האם מישהו בוחן לעומק, בשלבים מוקדמים, האם הרופא שטיפל בחולה בזמן אמת – שקל פרקטיקות מקובלות נוספות? אם הוא לא שקל כאלו, שיכלו בסבירות להיטיב עם החולה, הוא עלול להיחשב כרשלן.
כשתובע בוחן האם להגיש תביעה – אלו הדברים שנבדקים. נראה כי מומחי הנתבעים לא תמיד מעמיקים בבדיקה, גם לא בדיעבד, מה שמקשה מאוד על סיום מהיר של התיק. עוד בפרק, נוגעים בהבדלים הנוספים בעבודת עורכי הדין – התובעים והנתבעים (המתגוננים), בראיית הראיות, בנגישות למומחים הרפואיים ובהסתכלות על ‘מה שקרה בזמן אמת’, ופרמטרים נוספים.
וכן… על לוחות הזמנים, בקשות ארכה, דחיות מועדים ושעון הציפייה וההמתנה של התובע לאחר הגשת התביעה ופרקי הזמן הארוכים עד לפידבק ‘מהצד השני’ והשלבים הבאים בניהול התיק התיק.
האמור באתר, כולל במאמרים המופיעים בו, נועד להשכלה כללית ואין באמור כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי עם עורך דין או להסקת מסקנות משפטיות במקרה מסוים.
במקרה והנך סבור/ה שנגרם לך עוול במהלך טיפול רפואי, עליך לפנות לקבלת ייעוץ משפטי ספציפי.
